Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas. Rabbi Raskin discusses the following issues in this week’s episode:

1. The lower hinge that holds the door of my fridge is broken. The door of the fridge has a gusset all around that encloses a magnet. Effectively, the door could be offered onto the frame of the fridge body, and it will hold. May one do so on Shabbos?[1] 
2. Reuven brings his Tallis & Tefilin bag into the Mikva dressing room – inside another bag. When challenged, Reuven says he’s had his Tefilin go missing four times! OK?[2]
3. At Mincha on Tisha b’Av, we start with Shir shel Yom (that was omitted at Shacharis). Do we preface with בית יעקב וכו’, also omitted at Shacharis?[3]
4. Why isn’t Shir shel Yom said on Tisha b’Av in Shacharis? [4]
5. On Shabbos morning I was daydreaming and said Boruch sheOmar. I then realized that I had missed all the Tehillim added on Shabbos. Do I recite them now or not?[5]  
6. May one use his Tzitzis to tickle someone in the ear?[6]  
7. Feedback re. 2^nd Chazan saying the Kaddish after U’Vo leTziyon:[7]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] ליקוטי שיחות ח”כ ע’ 342.
[2] ראה לקוטי שיחות חכ”ד ע’ 453 שהוא על פי הרמב”ן דברים כ”א, כב. ומשמע הכוונה שהבזיון לע”ז כולל בזיון לצד הקדושה.
[3] ראה תו”מ תשמ”ו ח”ד ריש שיחת ש”פ ראה שמצות קריאת התורה אינה דוקא בפרשה של שבוע זה. על השתדלות היחיד להשלים פרשה שחסר – ראה ס’ יו”ט שני כהלכתו פ”ט הע’ לג [מא]. וכל זה ביחיד, אבל צבור שחסרו פרשה, נוהגים להשלים בשבת הבאה (רמ”א סי’ קלה ס”ב).
[4] מנהג ההחלפה ב”אשרי, ובא לציון” מובא בביאור הלכה סי’ קלב ב’מאמר קדישין’. לענ”ד הש”ץ השני גם מוציא הצבור כהראשון, לכן יכול לומר ק”ת. אבל בגשר החיים (ל:ח:ג) בונה ההיתר על ה’קדושא דסידרא’ – ובלבד שיאמר בקול. ובפסקי תשובות (סי’ קלב אות כח) מזכיר שיש י”ח אזכרות ב’ובא לציון’ – כנגד תפלת י”ח. אבל מקורו נעלם.
[5]  “ידגיש הסמך של חסדו”. הוא לקוח מהערה ב’הלל’ בהגדה של כ”ק אדמו”ר זי”ע. רש”י – בגליון הרי”ף פ’ היה קורא. כנסת הגדולה או”ח סי’ נ.
[6] ס’ ישמיע כל תהלתו, תהלים מזמור פו.
[7] פיצול הציצית היינו רק בשנים החוטין, לא בסיבים הפרטיים שבכל חוט. לקט ציונים על שו”ע אדה”ז מהר”ל ביסטריצקי ע”ה. וכ”כ בפסקי תשובות סי’ יא סי”ג.
[8] ראה  רמב”ם הלכות שגגות פי”ג ה”ה. לקו”ש ח”ט ע’ 322.

[1] ראה שוע”ר סי’ שיג סי”ח שאסור להחזיר דלת לכלי שיש בו שיעור מ’ סאה – משום בנין.
[2] יש בזה ב’ דינים: דין תשה”מ בחדר שיש בו כתבי הקודש; דין הכניסה בתפילין לביהכ”ס ולבית המרחץ. בדין הא’ מותר אם התפילין מונחים כיס בתוך כיס, וא’ מהם אינו מיוחד. שוע”ר סי’ מ ס”ג. בנכנס עם תפילין לבהכ”ס (בשוע”ר סי’ מג) לא נזכר דין כיס בתוך כיס. [ושם (ס”ו) מחמיר יותר בשאר ספרים מבתפלין]. גם בדין מרחץ (שם סימן מה ס”ג) לא נזכר כיס בתוך כיס.
אך בס’ נימוקי או”ח סי’ מג קרא תגר על האברכים המכניסים תיקי הטלית ותפילין לבית המרחץ. וכתב שם: “אך יש לחלק בין דלעיל לענין תה”מ דחמיר, כיון שדינו מגמ’ (ברכות כה, ב), משא”כ לענין להכניסן בבית המרחץ”.
ומשמע דלגבי בהכ”ס ובית המרחץ שפיר איכא לסמוכי על היתר כיס בתוך כיס. והכי נהוג עלמא בלכתם בדרך, ובתוך התיק נצטיידו בספרי קודש, שבהצטרכם ליכנס לבהכ”ס – ואי אפשר להשאיר התיק בלי השגחה – מכניס התיק אתו וסומך להקל על זה שהם כבת”כ.
ובנמוקי או”ח שם אמר להשאיר הכל בפרוזדור. ואכן הכי נהוג עלמא. אך מה נעשה לאדם זה שכבר נגנבו לו תפיליו ד’ פעמים. ומן הדין יש לסמוך להקל, מה גם שהתפילין מונחים בג’ וד’ כיסים.
בנמוקי או”ח שם לא ניחא לי’ לאשוויי תיק הטלית ככלי החיצון ותיק התפילין כתיק הפנימי, כיון שהפנימי בטל אל התפילין. אבל בשוע”ר סי’ מ שם מבואר שגם זה נחשב כיס בתוך כיס, כל שהחיצון אינו מיוחד אליו. וראה גם במשנ”ב שם סק”ח. אך להעיר שבשוע”ר שם פוסק כהמג”א, בכיס התפילין והטלית מונחים בכיס גדול – משווה הכיס הגדול כליין. אבל בפמ”ג ומח”הש שם כתבו שאם הטלית מונח בכיס מעל התפילין, הוי’ הטלית ככלי נוסף.
[3] בספר תפלות לתשעה באב (מהדורת חזק) הכניסו ‘בית יעקב’ וכו’. אבל בס’ הלכות ומנהגי חב”ד (ע’ 285 הע’ 104) נסתפק בזה, אולי פסוקים הללו הם בקשה שתתקבל תפלתו. ולפ”ד צ”ב דילוגם בר”ח. ולענ”ד, פסוקים אלה הם הכנה ליציאה לשוק. משא”כ קודם מנחה.
[4] צ”ע הדילוג בשחרית, שהרי כל שהוא מסדר היום אומרים גם בבוקר (שו”ע סי’ תקנד ס”ד). וההשמטה של שיר של יום וקטורת בשחרית של ת”ב (ראה רמ”א או”ח סי’ תקנט ס”ד), מסתבר שהוא מנוסח אשכנז, שאין להם קביעות לומר שיר של יום וקטורת בסוף שחרית בכל יום.
[5] בפסקי תשובות סי’ רפא הע’ 35 כתב להשלים היכן שנזכר, ואפילו למתפללי נוסח ספרד (זולת האדרת והאמונה). ושוב מביא משער הכולל (יט:א) לאסור להפסיק, ואח”כ מביא מקצות השלחן (סי’ פג הע’ ב). (הארכתי בדברי שער הכולל הללו אשתקד פ’ מטות-מסעי). ולענ”ד להשוות לדברי אדה”ז בסדור בנוגע לעניית אמן באופן שיגרום לברך “על מצות תפילין”, דאיכא לסמוכי על מנהג המברכים ברכה זו בכל יום. וה”ה נימא בנדו”ד, לסמוך דלא הוי הפסק.
[6] מפורש לאיסור בשוע”ר ר”ס כא.
[7] קצות השלחן סי’ כב סי”א. אשי ישראל פכ”ד הע’ קנח. הערת ר”מ גורקאוו: הוכחה מהקדיש שאחר תפלת ערבית, שאינו על החזרה. מקור לזה שיש ב’ובא לציון’ י”ח אזכרות – אבודרהם.