Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas. Rabbi Raskin discusses the following issues in this week’s episode:

1. When I do שנים מקרא, should I do both times with trop or is once enough?[1]
2. One who missed Ya’ale v’Yovoi at Maariv of Rosh Chodesh “is not obliged to repeat the Shmoine Esrei”. Is he permitted to repeat if he so wishes?[2] 
3. After Kiddush in Shul, our Ladies Auxiliary tidy up and wash the dishes. Is that okay?[3] 
4. For some reason I davened Musaf after Mincha. For וינוחו בו or בם, which do I follow?[4]
5. Should the Bal Korei be holding the Eitz Chaim when leining?[5]
6. May I wear Crocs or open-backed slippers in the street on Shabbos?[6]  
7. Is saying “Good Shabbos” before Shabbos tantamount to accepting Shabbos?[7]
8. May one embroider a new Poroiches during the Nine Days?[8]
9. When checking my Tzitzis, I noticed that the thread had unraveled within the knot:[9]  
10. Feedback about chick-peas needing to be Bishul Yisroel:[10]
11. Feedback about Kiddush Shabbos day and someone else drinks the wine:[11]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] מחזיק ברכה או”ח סי’ רפה סק”ח מזהיר לקרוא בטעמים. ואינו מבחין בין פ”א לפ”ב. וראה רשימת היומן ע’ רכא.
[2] בסדור דרך החיים – הובא בסדור תהלת ה’ לפני ‘רצה’  – “אין צריך לחזור”. אבל בשו”ע סי’ תכב ס”א מבואר דאינו חוזר – אף באמצע תפלתו, וכמפורש בשו”ע סי’ רצד ס”ה (בשוע”ר שם ס”ז). ובסדורי (ח”א ע’ יז הע’ 65) הבאתי שבכמה מקומות  הלשון “אינו צריך” פירושו כבאידיש: “מ’דארף אזוי נישט טאן”, היינו שאסור לעשות כן.
[3] ראה שמירת שבת כהלכתה פכ”ח ספ”ט. וגן בספ”ח שם אוסר לנקות אולם-שמחות בגמר השימוש בו.
[4] בנעילה אנו אומרים “שבתות . . בם”, והטעם “שהיא לאחר מנחה” (ס’ המנהגים ע’ 64). ועדיין יש לחלק, כי שם היינו זמנה.
[5] בשו”ע או”ח סי’ קלט סי”א איתא שיאחוז בשעת הברכה. והיינו להעולה. אבל הטעם (ברמ”א שם) – “לא תמוש ספר התורה הזה מפיך, חזק ואמץ” – משמע גם על הקורא (בפרט לדעת הראשונים שעיקר הברכה של העולה היא במקום הבעל-קורא – כבשו”ת צמח צדק או”ח סי’ לה). וכן מנהג העולם.
[6] באו”ח סי’ שא סט”ז הביא הרמ”א שיש אוסרים לצאת בשבת בפאנטיניש, הובא בשוע”ר שם סי”ב. בפס”ת )שם אות כד, בשם קצות השלחן סי’ קטו הע’ טו)  מקיל.
[7] כן סיפר הרה”ג ר’ ישראל פרידמאן ע”ה בשם כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע, ור’ זלמן יפה ע”ה בשם כ”ק אדמו”ר זי”ע (לקט הליכות ומנהגי שבת קודש (זליגסון) ע’ 7. ויש לעיין אם יש ליזהר בזה גם בדיעבד, להימנע ממלאכה אחרי שהתבטא “גוט שבת”.
[8] מנהג לא לטוות צמר קשור עם ביטול העבודה באבן השתיי’ (שו”ע סי’ תקנא ס”ח). האיסור לתפור בגדים חדשים (שם ס”ז) משמע דהיינו בגדים דוקא. ולצורך נישואין מותר (משנ”ב שם ס”ק מו). הנלמד מ”בצע אמרתו” = “בזע פורפירא דילי'”, הוא טעם ביטול מצות ציצית בשחרית של ת”ב (סי’ תקנה ס”א).
[9] שוע”ר סי’ יב ס”ז. וכאשר הקלקול הוא בתוך הגדיל, הרי גם לא נשאר כדי עניבה – ראה סדור רבנו הזקן ח”א ע’ פו ובהע’ 131.
[10] א) חשש בבתי-חרושת שאותם אדים וכו’ משמשים מאכלות אסורות; ב) אם הם ראויים לאכילה ע”י שריי’, הוי כנאכל חי? ולענ”ד צ”ל “נאכל” חי, לא רק “ראוי לאכילה” חי.
[11] בפסקי תשובות סי’ רפט:ג מתיר הדבר, כי דינו כברכת המצוות.