Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas. Rabbi Raskin discusses the following issues in this week’s episode:

1. As a sideline, I research topics and write up my conclusions, for which I am paid per hour. Is it okay for me to invoice for hours of research done on Shabbos?[1]
2. Does a disused doorway, blocked by furniture, still need to have a Mezuzah?[2]
3. In the verse “לא יכבה בלילה נרה”, some Sidurim have BaLayloh, others have VaLayloh:[3]
4. How do I calculate Maaser for investments that keep on reinvesting their profits?[4]
5. How should Hashem’s name be said when praying in English: some Sidurim have HaShem, other A-do-noy, L-rd. Which is preferable?[5]
6. This Friday is Rosh Chodesh. If we start the meal early, do we say Yaale veYovo as well as Retzei in Birkas haMozon?[6]
7. Is there a concern of Yichud for one travelling alone by bus intercity?[7]
8. Correction to story about Friday-night Minyan bizmanoh in Long Beach NY: [8]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] ראה שמירת שבת כהלכתה פכ”ח סס”ד שכאשר העבודה הוא חלק מהתחייבות רחבה, זה נקרא ‘הבלעה’ ומותר לקבל תשלום לשעות השבת. וכן יש להבין בשוע”ר סי’ שו ס”ט.
[2] ביו”ד סי’ רפו סי”ז מבואר שפתח שאין רגילים בו פטור ממזוזה. וראה פתחי שערים יו”ד סי’ רפו סי”ז; שכל טוב יו”ד שם ס”ק רמד. ואע”פ שכלי המכיל מ’ סאה נחשב כבנין, אבל לא שמענו שלהזיז כלי זה ייחשב כסתירה. בדיני ממונות, העובדא שלא פרץ את הפצימין מראה שעדיין במחשבתו לחזור ולפתוח הסתימה. וכן מצינו לענין התופר כנף הטלית, שלא נפטרה מן הציצית, מטעם הנ”ל.
[3] בכמה ספרים היא דגושה, הגם שהיא סמוכה לה”א של “יכבה”, בגלל הטיפחא שהוא טעם מפסיק. ברם בטעמי אמ”ת זו טרחא שהוא טעם מחבר.
[4] נראה שבכל שנה כשרואה כמה רבית הרויח בשנה זו, יפריש 10% למעשר – ראה ס’ צדקה ומשפט פ”ה ס”ו.
[5] אחר הופעת סדור תהלת ה’ בתרגום אנגלי (תשל”ח) הרעיש רש”פ בוגומילסקי שי’ אודות השם ‘לארד’, שאינו תרגום מדוייק וגם חשש שיכוונו לאותו האיש. כשהראו לרשפ”ב שבחוברת ‘ברכות ותפלות’ שי”ל ע”י המל”ח בתש”ג כתוב “ל-רד”, כתב לכ”ק אדמו”ר זי”ע התנצלות על השגותיו, וזכה למענה מפורט (והאר עינינו בתורתך, ע’ רכד – מהערה”ת מאריסטאוו, שבט תש”מ).  בשנת תשמ”א פנה הרש”פ להרב יאללעס (שו”ת דברי אפרים אליעזר סי’ יד) ואל הרב ליעבעס (שו”ת בית אבי ח”ד סי’ א), וגם אל הגר”מ פיינשטיין (לפי עדות אחיו, דודי הר”מ בוגומילסקי נ”י בפתח ההגדה שלו – ‘כי ישאלך בנך’, ושם כתב שהגרמ”פ הסכים על ידו). דיון על שם ‘ל-רד’ כבר מופיע בשו”ת תשובות והנהגות ח”א סי’ קכח). כמה שנים אח”כ תירגם הר”ע שוחט את ההגדה וכתב Hashem. כ”ק אדמו”ר זי”ע מעיר כי יש מתפללים באנגלית. ועדיף לכתוב ‘לארד’ וכל שכן G-d. מענה זה מודפס בלקו”ש חכ”ד (תשמ”ה). משמע דלא חש לכל הנ”ל. בהגדת הרמ”ב הנ”ל מתרגם A-do-noy. הרעיון להכניס השם בלה”ק בתוך תרגום לעז – כבר מופיע בשו”ת בית יצחק (או”ח סו”ס י). ולענ”ד זה צורם, כעין דין כתב מנומר (ראה שו”ע יו”ד סו”ס רעט). והרש”ר הירש בסדורו תירגם הוי’ ג-ט, וגם אלוקינו תירגם ג-ט, אלא שבשם הוי’ כתב השם באותיות איטליות.
[6] ראה ספר השיחות תש”ד ע’ 40. והוא דלא כדברי קצות השלחן סי’ מז הע’ כב. וראה בארוכה נתיבים בשדה השליחות ח”ב סי’ ג.
[7] בספר דיני יחוד (מאת ידידי הרנ”ד דובאוו נ”י) הערה 249 מביא מס’ מנחת איש ליזהר מאיסור יחוד בקבוצת בנות הנוסעות באוטובוס למקום שאין עוברים ושבים, שיש איסור יחוד עם הנהג. אך שם יש מצב של יחוד, שכולן קבועות במקום אחד. משא”כ ברכבת של רבים, היינו כפתח פתוח לרה”ר, כיון שיש עולים ויורדים תדיר. אך לפי זה יש לשאול, למה אין איסור יחוד במטוס, כשכל שאר הנוסעים הם פרוצים? והרי מפורש ברמ”א (אה”ע סי’ כב ס”ה) לאסור בפרוצים אפילו הם עשרה. וצ”ע.
[8] לדברי נין של הרב נעמצאוו, רעיון איחור קב”ש מאוחר הי’ זה על דעת הסבא עצמו, לא שכ”ק אדמו”ר זי”ע ביקש הדבר ממנו.