Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas. Rabbi Raskin discusses the following issues in this week’s episode:

1. As a newcomer to keeping mitzvos, I am trying to learn the brochos by heart. May I say Hashem’s name properly whilst memorising the brochos?[1]
2. May one marinade fish on Shabbos?[2]
3. I made a batch of dough and separated Challoh. I then made another batch of dough and then combined the two doughs together. How do I separate Challoh from the second dough?[3]
4. When someone is away from home for Pesach, in a different time zone: does the Chometz need to be sold according to his location or the location of the Chometz?[4]
5. Our community has an Eruv. On Shabbos, Amazon left a parcel on our doorstep, an expensive alarm clock. Is there a heter to move it indoors – to protect it from theft and from rain?[5]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] ראה שמירת שבת כהלכתה פכ”ח סס”ד שכאשר העבודה הוא חלק מהתחייבות רחבה, זה נקרא ‘הבלעה’ ומותר לקבל תשלום לשעות השבת. וכן יש להבין בשוע”ר סי’ שו ס”ט.
[2] ביו”ד סי’ רפו סי”ז מבואר שפתח שאין רגילים בו פטור ממזוזה. וראה פתחי שערים יו”ד סי’ רפו סי”ז; שכל טוב יו”ד שם ס”ק רמד. ואע”פ שכלי המכיל מ’ סאה נחשב כבנין, אבל לא שמענו שלהזיז כלי זה ייחשב כסתירה. בדיני ממונות, העובדא שלא פרץ את הפצימין מראה שעדיין במחשבתו לחזור ולפתוח הסתימה. וכן מצינו לענין התופר כנף הטלית, שלא נפטרה מן הציצית, מטעם הנ”ל.
[3] בכמה ספרים היא דגושה, הגם שהיא סמוכה לה”א של “יכבה”, בגלל הטיפחא שהוא טעם מפסיק. ברם בטעמי אמ”ת זו טרחא שהוא טעם מחבר.
[4] נראה שבכל שנה כשרואה כמה רבית הרויח בשנה זו, יפריש 10% למעשר – ראה ס’ צדקה ומשפט פ”ה ס”ו.
[5] אחר הופעת סדור תהלת ה’ בתרגום אנגלי (תשל”ח) הרעיש רש”פ בוגומילסקי שי’ אודות השם ‘לארד’, שאינו תרגום מדוייק וגם חשש שיכוונו לאותו האיש. כשהראו לרשפ”ב שבחוברת ‘ברכות ותפלות’ שי”ל ע”י המל”ח בתש”ג כתוב “ל-רד”, כתב לכ”ק אדמו”ר זי”ע התנצלות על השגותיו, וזכה למענה מפורט (והאר עינינו בתורתך, ע’ רכד – מהערה”ת מאריסטאוו, שבט תש”מ).  בשנת תשמ”א פנה הרש”פ להרב יאללעס (שו”ת דברי אפרים אליעזר סי’ יד) ואל הרב ליעבעס (שו”ת בית אבי ח”ד סי’ א), וגם אל הגר”מ פיינשטיין (לפי עדות אחיו, דודי הר”מ בוגומילסקי נ”י בפתח ההגדה שלו – ‘כי ישאלך בנך’, ושם כתב שהגרמ”פ הסכים על ידו). דיון על שם ‘ל-רד’ כבר מופיע בשו”ת תשובות והנהגות ח”א סי’ קכח). כמה שנים אח”כ תירגם הר”ע שוחט את ההגדה וכתב Hashem. כ”ק אדמו”ר זי”ע מעיר כי יש מתפללים באנגלית. ועדיף לכתוב ‘לארד’ וכל שכן G-d. מענה זה מודפס בלקו”ש חכ”ד (תשמ”ה). משמע דלא חש לכל הנ”ל. בהגדת הרמ”ב הנ”ל מתרגם A-do-noy. הרעיון להכניס השם בלה”ק בתוך תרגום לעז – כבר מופיע בשו”ת בית יצחק (או”ח סו”ס י). ולענ”ד זה צורם, כעין דין כתב מנומר (ראה שו”ע יו”ד סו”ס רעט). והרש”ר הירש בסדורו תירגם הוי’ ג-ט, וגם אלוקינו תירגם ג-ט, אלא שבשם הוי’ כתב השם באותיות איטליות.
[6] ראה ספר השיחות תש”ד ע’ 40. והוא דלא כדברי קצות השלחן סי’ מז הע’ כב. וראה בארוכה נתיבים בשדה השליחות ח”ב סי’ ג.
[7] בספר דיני יחוד (מאת ידידי הרנ”ד דובאוו נ”י) הערה 249 מביא מס’ מנחת איש ליזהר מאיסור יחוד בקבוצת בנות הנוסעות באוטובוס למקום שאין עוברים ושבים, שיש איסור יחוד עם הנהג. אך שם יש מצב של יחוד, שכולן קבועות במקום אחד. משא”כ ברכבת של רבים, היינו כפתח פתוח לרה”ר, כיון שיש עולים ויורדים תדיר. אך לפי זה יש לשאול, למה אין איסור יחוד במטוס, כשכל שאר הנוסעים הם פרוצים? והרי מפורש ברמ”א (אה”ע סי’ כב ס”ה) לאסור בפרוצים אפילו הם עשרה. וצ”ע.
[8] לדברי נין של הרב נעמצאוו, רעיון איחור קב”ש מאוחר הי’ זה על דעת הסבא עצמו, לא שכ”ק אדמו”ר זי”ע ביקש הדבר ממנו.

[1] בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ב סי’ נו מקיל אף בגדול. אבל בשוע”ר סי’ רטו ס”ג אוסר.  וש”נ לאגרות קודש ח”ג ע’ קלח. ושם: א) בקטן הוא תמיד לא בשעת קיום מצוה. ב) זה שעונים אמן על ברכת תינוק, הוא בגלל שזה יישום חובת החינוך של האב. ג) מחנך אחר אינו מחוייב מצד חינוך. מצדו אין הבדל בין  בשעת קיום המצוה או לא. לכן מותר ללמד התינוק ברכות גם בלא עת קיום המצוה. ד) לכן גם האב יכול ללמד ברכה לבנו שלא בשעת קיום מצוה. ע”כ. ובעת קיום המצוה מותר לברך אתו בשם, כמ”ש בשוע”ר סי’תפד.
[2] בשוע”ר סי’ שכא ס”ה מקיל בבשר – שאין המלח משנה טבעו, רק טעמו. וכן משמע במשנ”ב שם ס”ק כא – רק סמוך לסעודה.
[3] שו”ע יו”ד סי’ שכד סי”א. וכ”כ הרי”י בלוי בס’ מלוא העומר פי”ג ס”ב. בט”ז סקי”ב שם: “לפי שעושה הכל טבל”.
[4] לעיין שלחן מנחם ח”ב ע’ דף רצד. שם פשיטא לי’ שלא יחול איסור על חמץ בבוקר של ערב פסח בגלל שהבעלים באופק מוקדם יותר. ומ”מ יש להסתפק אם רשאי הוא למכור חמצו הנמצא כאן אע”פ שכבר חל על המאכל איסור חמץ. [ואם חמצו הוא באופק מוקדם ממנו, אולי אינו יכול למכור במקומו, אחרי חלות האיסור במקום החמץ]. וצ”ע שלפי זה אדם עובר על “לא יראה לך” ומבטל מצות “תשביתו” אע”פ שמותר לו עדיין לאכול חמץ!
[5] לפי שוע”ר סי’ שעב ס”א אסור להכניס מהחצר לבית דבר שהובא מחוץ לעירוב.

[1] בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ב סי’ נו מקיל אף בגדול. אבל בשוע”ר סי’ רטו ס”ג אוסר.  וש”נ לאגרות קודש ח”ג ע’ קלח. ושם: א) בקטן הוא תמיד לא בשעת קיום מצוה. ב) זה שעונים אמן על ברכת תינוק, הוא בגלל שזה יישום חובת החינוך של האב. ג) מחנך אחר אינו מחוייב מצד חינוך. מצדו אין הבדל בין  בשעת קיום המצוה או לא. לכן מותר ללמד התינוק ברכות גם בלא עת קיום המצוה. ד) לכן גם האב יכול ללמד ברכה לבנו שלא בשעת קיום מצוה. ע”כ. ובעת קיום המצוה מותר לברך אתו בשם, כמ”ש בשוע”ר סי’תפד.
[2] בשוע”ר סי’ שכא ס”ה מקיל בבשר – שאין המלח משנה טבעו, רק טעמו. וכן משמע במשנ”ב שם ס”ק כא – רק סמוך לסעודה.
[3] שו”ע יו”ד סי’ שכד סי”א. וכ”כ הרי”י בלוי בס’ מלוא העומר פי”ג ס”ב. בט”ז סקי”ב שם: “לפי שעושה הכל טבל”.
[4] לעיין שלחן מנחם ח”ב ע’ דף רצד. שם פשיטא לי’ שלא יחול איסור על חמץ בבוקר של ערב פסח בגלל שהבעלים באופק מוקדם יותר. ומ”מ יש להסתפק אם רשאי הוא למכור חמצו הנמצא כאן אע”פ שכבר חל על המאכל איסור חמץ. [ואם חמצו הוא באופק מוקדם ממנו, אולי אינו יכול למכור במקומו, אחרי חלות האיסור במקום החמץ]. וצ”ע שלפי זה אדם עובר על “לא יראה לך” ומבטל מצות “תשביתו” אע”פ שמותר לו עדיין לאכול חמץ!
[5] לפי שוע”ר סי’ שעב ס”א אסור להכניס מהחצר לבית דבר שהובא מחוץ לעירוב.

[1] בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ב סי’ נו מקיל אף בגדול. אבל בשוע”ר סי’ רטו ס”ג אוסר.  וש”נ לאגרות קודש ח”ג ע’ קלח. ושם: א) בקטן הוא תמיד לא בשעת קיום מצוה. ב) זה שעונים אמן על ברכת תינוק, הוא בגלל שזה יישום חובת החינוך של האב. ג) מחנך אחר אינו מחוייב מצד חינוך. מצדו אין הבדל בין  בשעת קיום המצוה או לא. לכן מותר ללמד התינוק ברכות גם בלא עת קיום המצוה. ד) לכן גם האב יכול ללמד ברכה לבנו שלא בשעת קיום מצוה. ע”כ. ובעת קיום המצוה מותר לברך אתו בשם, כמ”ש בשוע”ר סי’תפד.
[2] בשוע”ר סי’ שכא ס”ה מקיל בבשר – שאין המלח משנה טבעו, רק טעמו. וכן משמע במשנ”ב שם ס”ק כא – רק סמוך לסעודה.
[3] שו”ע יו”ד סי’ שכד סי”א. וכ”כ הרי”י בלוי בס’ מלוא העומר פי”ג ס”ב. בט”ז סקי”ב שם: “לפי שעושה הכל טבל”.
[4] לעיין שלחן מנחם ח”ב ע’ דף רצד. שם פשיטא לי’ שלא יחול איסור על חמץ בבוקר של ערב פסח בגלל שהבעלים באופק מוקדם יותר. ומ”מ יש להסתפק אם רשאי הוא למכור חמצו הנמצא כאן אע”פ שכבר חל על המאכל איסור חמץ. [ואם חמצו הוא באופק מוקדם ממנו, אולי אינו יכול למכור במקומו, אחרי חלות האיסור במקום החמץ]. וצ”ע שלפי זה אדם עובר על “לא יראה לך” ומבטל מצות “תשביתו” אע”פ שמותר לו עדיין לאכול חמץ!
[5] לפי שוע”ר סי’ שעב ס”א אסור להכניס מהחצר לבית דבר שהובא מחוץ לעירוב.

[1] בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ב סי’ נו מקיל אף בגדול. אבל בשוע”ר סי’ רטו ס”ג אוסר.  וש”נ לאגרות קודש ח”ג ע’ קלח. ושם: א) בקטן הוא תמיד לא בשעת קיום מצוה. ב) זה שעונים אמן על ברכת תינוק, הוא בגלל שזה יישום חובת החינוך של האב. ג) מחנך אחר אינו מחוייב מצד חינוך. מצדו אין הבדל בין  בשעת קיום המצוה או לא. לכן מותר ללמד התינוק ברכות גם בלא עת קיום המצוה. ד) לכן גם האב יכול ללמד ברכה לבנו שלא בשעת קיום מצוה. ע”כ. ובעת קיום המצוה מותר לברך אתו בשם, כמ”ש בשוע”ר סי’תפד.
[2] בשוע”ר סי’ שכא ס”ה מקיל בבשר – שאין המלח משנה טבעו, רק טעמו. וכן משמע במשנ”ב שם ס”ק כא – רק סמוך לסעודה.
[3] שו”ע יו”ד סי’ שכד סי”א. וכ”כ הרי”י בלוי בס’ מלוא העומר פי”ג ס”ב. בט”ז סקי”ב שם: “לפי שעושה הכל טבל”.
[4] לעיין שלחן מנחם ח”ב ע’ דף רצד. שם פשיטא לי’ שלא יחול איסור על חמץ בבוקר של ערב פסח בגלל שהבעלים באופק מוקדם יותר. ומ”מ יש להסתפק אם רשאי הוא למכור חמצו הנמצא כאן אע”פ שכבר חל על המאכל איסור חמץ. [ואם חמצו הוא באופק מוקדם ממנו, אולי אינו יכול למכור במקומו, אחרי חלות האיסור במקום החמץ]. וצ”ע שלפי זה אדם עובר על “לא יראה לך” ומבטל מצות “תשביתו” אע”פ שמותר לו עדיין לאכול חמץ!
[5] לפי שוע”ר סי’ שעב ס”א אסור להכניס מהחצר לבית דבר שהובא מחוץ לעירוב.