Anash.org feature: A weekly shiur by Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas.
The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:
- When lasagne is eaten as a meal, does it warrant the full Birkas haMozon? [1]
- What about Lokshen Kugel? [2]
- What’s the story with having an under Bar-Mitzvah make up a minyan? [3]
- Is Tevilas Keilim required for a Pepper Mill? [4]
- A Jewish woman passed away and was buried kahalacha. Her relatives do not care about a matzeivoh. Do I need to fundraise to put up a matzeivoh? [5]
- Assuming that no Kohen was present, a Levi was called to the Torah. Whilst he was reciting the Brocho, we realized that a Kohen was present. What should be done? [6]
- A Jewish couple has a bechor in a place where there is no Kohen. Could the grandfather (in EY) arrange the Pidyon haBen remotely? [7]
- What’s our Minhag regarding wearing Tefilin at a Bris? [8]
- Regarding leaving a square Amah undecorated, in memory of the Churban (destruction of the Temple), I see in many homes that they don’t follow this. Why? [9]
- During Shema in Tefillin deRabenu Tam, should one answer Omein, etc.?
- Mixed Marriage re. Mezuza: this should depend on ownership: a Jewish man owned the house (or pays the rent) and his wife is not a Jewess, surely a brocho could be said when affixing the Mezuza?
- What about the main entrance of a building in which the flats are leasehold?
- Opening envelopes on Shabbos: [10]
[1] שערי הברכה פרק כב סעיף נו ובהערה לשם.
[2] ראה סדר ברכת הנהנין פ”ב הי”ב; קצות השלחן פמ”ח הע’ כד.
[3] שוע”ר סי’ נה ס”ה.
[4] בס’ טבילת כלים פי”א סצ”ח הביא שי”א שלא יברך, כי הפלפל אינו ראוי לאכילה תיכף. וע”ש הע’ עז* שיש מחייבים בברכה.
[5] בשו”ע יו”ד סי’ שמח סק”ב מחייב היורשים גם באבן. וע”ש בית הילל. פסקים של הרי”א הרצוג יו”ד סי’ קיט – חיוב על הצבור.
[6] שערי אפרים פ”א סי”ד ובשערי חיים שם ס”ק יא.
[7] רמ”א יו”ד סי’ שה סו”ס י כתב שאין האב יכול לפדות ע”י שליח. והנו”כ מתירים.
[8] ראה שוע”ר סי’ כה סל”ח.
[9] דינו מבואר בשו”ע או”ח סי’ תקס. ציטוט מאגרות קודש מכ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע, אגרת א’צז. חקרי מנהגים ח”ג.
[10] שוע”ר סי’ שז ס”ז. שם סי’ תקיט ס”ו. אגרות קודש כ”ק הריי”צ חי”א ע’ שסג. נטעי גבריאל יו”ט פ”י ס”ה.
It seems to me that lokshen kugel and lasagna should be the same re Brochos
Since they are both having boiled pasta, then mixed with other ingredients then baked
These are basically the 2 opinions out there about Lokshen Kugel:
ג. קוגל העשוי מאטריות: ירושלמי קוגל.
1. יש לו תואר לחם, ואם קובע סעודה צריך המוציא וברה”מ.
א) עי’ חזו”א (מעשה איש ח”ג עמ’ קכ”א) – “הרה”ג ר’ אליהו פרידמן זצ”ל הגיע פעם לבית רבינו, והיה תמוה בעיניו שנהגו ליפול אפיים בבית-מדרשו בין סוכות לר”ח חשון, גם היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה… מה שלבשה אשתי – אין זה שער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת… ובנוגע לתחנון – מדוע הנך מתפלא כל כך, בגלל שב’לוח’ כתוב שלא אומרים? נו נו!… סיפר בעל המעשה: עזות היתה בי וחשתי כנפגע כאילו מנהגי-ירושלים אינם מכובדים ואמרתי בהתלהבות: מנהגי ירושלים הם מאוד מקוריים, ולדוגמא: בירושלים נהגו לאכול בקידוש של שבת בבוקר ‘קוגל’, היות ומחמת הרעבון אוכלים כמות גדולה ונכנסים לשאלה של ‘ברכת המזון’, ולכן אין אוכלים ‘עוגה’ אלא ‘קוגול’… אמר לי החזו”א: חס ושלום. מנהגי ירושלים – קודש קדשים, אבל ה’לוח’ (נענע בשתי ידיו) נו… ומה שאתה אומר על ה’קוגל’ שלכן אוכלים… אני סבור שאם אוכלים ממנו שיעור – גם בזה יש שאלה של ברכת המזון…”.
ב) הגריש”א זצ”ל (אשרי האיש ח”א פרק ל”ה אות כ”ו, קובץ תשובות ח”ג סי’ ל’, ברכת הנהנין עמ’ קל”ד הע’ א’, עמ’ רכ”ז הע’ ה’, וזאת הברכה עמ’ פ”ג אות ד’ ס”ק ב’, בירור הלכה סי’ ה’ אות ה’) – “שאם אכל כשיעור קביעות מברך המוציא, מכיון שהוא נאפה אחר שנתבשל, והאפיה נותנת לו דין מאפה ומפקיעה ממנו דין ‘תבשיל’. הגאון הנ”ל הוכיח דינו מהמאירי (פסחים ל”ו ע”ב ד”ה עיסה), שמבאר שמאכל שחלטו ואח”כ אפאו דינו כמאפה, ועי”ש שאף שראוי לאכילה אחרי שחלטה דינה כדבר מאפה כיון שאפאה אח”כ”.
ג) חוט שני (ברכות ס”ק ה’) – “לאחר שאופים אותו בתנור צ”ע אם דינו כחלוט ואח”כ אפייה שדינו כפת. אמנם זה פשיטא דאם אכל מהקוגל כלי שביעה, הוי ספיקא דאורייתא ומברך המוציא וברכת המזון, ואם לא קבע עליו סעודה מברך מזונות ומעין שלש”.
2. דינו כמעשה קדרה.
א) ברכת הבית (שער ט’ סעי’ ל”ה) – “קיגעל (פשטידה) או טייגיכץ הנעשה מלאקשין (אטריות) מבושלים, ואח”כ נאפה במחבת ונתן בה שומן הרבה, מברך עליו במ”מ אפילו באוכל הרבה כדי שביעה. אבל אם לא נתן בה שומן רק מעט שמשח פני המחבת ונילושו ברוב מים, לא יאכלו רק תוך הסעודה. והמנהג בכ”ע לברך במ”מ לפי שנראה לעין כל שאין בו תואר לחם, וכ”כ בש”ע של הרב סי”ז דטיגון שאחר בישול לא מיקרי תואר לחם”.
ב) הגר”ד יונגרייז זצ”ל (מאור השבת ח”ב פניני המאור סי’ כ”ד הע’ קי”ח ד”ה גם) – “שקוגל נחשב מעשה קדירה לענין קביעות סעודה ואין צריך נט”י המוציא ובהמ”ז עליו”.
ג) הגרשז”א זצ”ל (ותן ברכה קונ’ התשובות סי’ קס”ח אות ט”ו, מאור השבת ח”ב פניני המאור מכתב כ”ד אות י”א, אות י”ג, וזאת הברכה בירור הלכה סי’ ה’ אות ה’, ששכ”ה פרק נ”ד מילואים להע’ ס”ה) – “לאקשין קוגל (קוגל העשוי מאטריות שבישלו וגבלו עם מי ביצים ותבלינים ואח”כ אפו אותו) ברכתו במ”מ ודינו כמעשה קדרה שאין לו תואר לחם כלל. וא”כ דומה לעיסה שחולטה במים רותחין ואח”כ אפו בתנור, שהיא פת גמור, כיון דנגמר הלאקשין מקודם האפיה הוי כמו שלוקח תבשיל ואופה אותה”.
ד) אור לציון (ח”ב פרק י”ב אות ו’, הע’ ו’) – “שאלה. האוכל אטריות שנאפו לאחר שהתבשלו (קוגל) בשיעור קביעות סעודה, האם מברך עליהם המוציא וברכת המזון. תשובה. אף שהאטריות נאפו לאחר הבישול, אינו מברך עליהם המוציא וברכת המזון, אף כשאוכל מהם שיעור קביעות סעודה. [הנה בשו”ע בסימן קס”ח סעיף י”ד כתב, חלוט שאח”כ אפאו בתנור, פת גמור הוא ומברך עליו המוציא. וא”כ לכאורה הוא הדין לאטריות שאפאם אח”כ בתנור שיש לברך עליהם המוציא לחם מן הארץ. ומכל מקום כאן שאני, שבשו”ע מיירי בפת רגילה, ולכן כיון שאפאה לבסוף בתנור, פת מיקרי, ומברך עליה המוציא, משא”כ אטריות שאין בהם תואר לחם, כמבואר ברמ”א שם בסעיף י”ג, א”כ אף שאפאם בתנור או באילפס במעט משקה שדינו כתנור כמבואר בשו”ע שם, מ”מ אין שם פת עליהם, וברכתם בורא מיני מזונות. וראה בפרק מ”ו הלכה ט’ ובבאורים שם לענין ברכה אחרונה בשיעור קביעות סעודה]”.
ה) אבן ישראל (ח”ז סי’ מ”ב, עי’ מאור השבת ח”ב עמ’ תרנ”ה) – “וקוגיל הנעשה מאטריות פטורה מן החלה אפילו קוגיל גדול, מצד תלתא, בין מצד דנתגלגלה ע”מ לבשל, וכן מצד דנתגלגל ע”מ לחלקה בצק, ובין מצד דלא מקרי אפיה וכמש”נ”.
ו) אז נדברו (ח”ח סוף סי’ ל”א, וזאת הברכה בירור הלכה סי’ ה’ אות ה’) – “שלא שייך קביעות סעודה בקוג”ל”.
ז) הגרחפ”ש זצ”ל (וזאת הברכה בירור הלכה סי’ ה’ אות ה’).
ח) רבבות אפרים (ח”ו סי’ פ”ב אות א’) – “נראה דמנהג העולם הוא לברך מזונות, ואף שיש לעיין בזה מ”מ כך הוא ההלכה”.
ט) חידושים וביאורים (ברכות דף לז: עמ’ קל”ד) – “מה שנוהגים היום שלאחר בישול קל של האטריות מערבים בהם מי ביצים ואופים אותם באילפס או בתנור, אינו ענין לנידון של אפייה אחר בישול, שלא נעשה כאן עיסה כלל, דחוטי הבצק ניכרים לעצמם, ורק שמתחברים קצת על ידי המי ביצים, ואין כאן אלא חיבור של חוטי בצק מבושלים, ופעולת התנור אינה אלא לבשלם ברטיבות שבהם עם מי הביצים, ואינו ענין כלל לאפייה”.
י) ברכת הנהנין (עמ’ קל”ד) – “קוגל העשוי מאטריות מברך עליו בורא מיני מזונות, ואף אם אכל מהם הרבה כדי שיעור קביעת סעודה, מ”מ מברך עליו מזונות, ולאחריו מעין שלש”.
יא) שערי הברכה (פרק ט”ז סעי’ נ”ו, עי’ הע’ ק’כ”ה).
3. מר”מ.
א) הגרח”ק שליט”א (דולה ומשקה עמ’ רע”ט) – “צ”ע שמרן שליט”א סותר משנתו בין ספרו דרך אמונה לספרו שונה הלכות לענין אפיה אחר בישול, שבדרך אמונה (פ”ו מחלה ס”ק פ”ה) כותב מרן שליט”א שאינו פת לענין חיוב חלה, ובשונה הלכות (ה’ ברהמ”ז) כותב מרן שליט”א בשם החזו”א דהוי פת גמור צע”ג. תשובה: יתכן שיש חילוק בין חלה לברכה ועדיין לא עיינתי כעת”.
ב) לכאורה סתירות בסברא: שאצל מלבה טאוסט, י”א (הגרשז”א זצ”ל, אור לציון) שהולך אחר כוונתו וסוף אפייתם. ואצל ירושלמי קוגל, י”א (הגרשז”א זצ”ל, אור לציון) שהולך אחר תחיילת אפייתם. ויש לחלק, וצ”ע.