If I Say “I Promise,” Must I Keep It?

Anash.org feature: Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas including saying “I promise,” putting outside items left in your property, listening to kiddush vs. making your own, and lifting a cigarette on Shabbos for a non-Jew.

The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:

  1. We realize that everyone at our Minyan for Shacharis has already heard Krias haTorah earlier this morning. Do we lein nevertheless, or skip Krias haTorah? [1]
  2. Shimon has a number of boxes in Reuven’s premises. Despite Reuven’s repeated requests to remove them, Shimon has failed to do. Reuven has told Shimon that he will put the boxes out in the street, or he will deliver them to Shimon’s house. Shimon says that if Reuven does so, he’s a Ganev. Any guidance?[2]
  3. Is there an איסור or a מנהג not to say “I promise you” or “I swear it is true”?[3]
  4. We don’t call to the Torah a father and son in succession. Is one giving Hagbeh and the other Gelilah similarly discouraged?[4]
  5. We cooked rice in a cleaned fleishig pot that was used for meat about 10 min before. Later, we accidentally heated the rice in a milchig slow-cooker, which had a bit of cheese left in it. We threw the rice away, but should we do with the fork (that was used to mix the rice) and the slow-cooker?[5]
  6. In the street on Shabbos an elderly non-Jewish gentleman says to me: “I’ve got arthritis; could you please pick up my cigarette for me from the floor?” May I?[6]
  7. Is it preferable for several men that each one makes his own Kiddush, or is it better for all to be yoitzei from the one?[7]
  8. Feedback on the Mezonos status of sponge-cake:[8]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

YouTube player

  1. [1] בפסקי תשובות סי’ קמג אות ג כתב להתיר, ומציין לשו”ת תורת יקותיאל וללבושי מרדכי ח”א מהדו”ק סי’ יט. התורת יקותיאל מסתמך על הלבושי מרדכי. אבל הלבושי מרדכי במהדו”ב סי’ לט הדר ביה. וראה שוע”ר סי’ נה ס”ד, בדין יצאו מקצתן, שגומר התפלה אבל לא יקראו בתורה, כי אין הקריאה גמר התפלה.
  2. [2] בבבא מציעא קא ב עובדא במי שהטעה אשה ועי”ז הפקיד בביתה. ורשות בידה להשליך הדבר בחוץ. הובא בשו”ע חו”מ סי’ שיט, ושם שצריכה להודיעו – אם ממדת חסידות או מן הדין. אבל להביא הארגזים לבית הבעלים אין בזה חשש.
  3. [3] להעיר מרמב”ם הל’ שבועות פי”ב ה”ח; שוע”ר סי’ קנו ס”ב. ס’ כל נדרי ס”פ נג. הבדל בין עבר לעתיד.
  4. [4] שו”ת אבני חפץ סי’ טז.
  5. [5] חולין קיא ב; שו”ע יו”ד סי’ צד ס”ט, ובכ”מ.
  6. [6] בשוע”ר סי’ שיב ס”א מתיר טלטול מוקצה לצורך כבוד הבריות. במקום איבה יש צד להקל – ראה פרי מגדים סי’ של א”א סק”ה. אך ראה שוע”ר שם ס”ב, שהחי’ צריכה למאן ליילד נכרית בשבת – אפילו רק באיסור דרבנן – ואין בזה משום איבה, כי אפשר לה להשתמט. ונראה שנדו”ד הוא רק ‘דרכי שלום’ (ראה ערכו באנציקלופדי’ תלמודית כרך ז). ובזה לא התירו איסור דרבנן.   
  7. [7] בשוע”ר סי’ ריג ס”ו מבואר מעלת “ברוב עם הדרת מלך”. במכתב הידוע אודות לחם משנה (שלחן מנחם ח”ב ע’ פג) כתב שבקידוש כבר הורגלו לצי”ח. בשיחת ר”ה תשל”ג מבאר למה הפסיק מלומר ברכת הזן בקול. בס’ תוספת שבת סי’ רעג אות י מעיד שנהגו לקדש כ”א לבד.
  8. [8]  בסבה”נ פ”ב ס”ו מגדיר ‘טרוקנין’ “שנעשה עב קצת אחר האפי'”. ואילו דידן עבים הרבה. בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ג סי’ לג קבע שהם פהב”כ לכו”ע מכיון שיש רוב דבש וכו’ ורק מיעוט קמח. והכי איכא למימר לפ”ד אדה”ז בה”ט להקל בזה גם לבעל נפש.

In keeping in line with the Rabbonim's policies for websites, we do not allow comments. However, our Rabbonim have approved of including input on articles of substance (Torah, history, memories etc.)

We appreciate your feedback. If you have any additional information to contribute to this article, it will be added below.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

advertise package