I Damaged an Esrog in the Store, Must I Pay the Full Retail Price?

Anash.org feature: Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas including charging hearing aids on Shabbos, paying for damaging an esrog, bracha on granola bars, and why it’s called a Hakhel “year.”

The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:

1. Hakhel is held on Succos; why then is the entire year called a “Hakhel Year”?[1]
2. New-model hearing aids no longer have batteries. Instead, they are charged daily via a USB socket. However, a full charge lasts 18 hours. This means that the user will be without the device for the end of Shabbos. The problem intensifies with two-day Yomim Tovim. How about fitting the charger to a timer, and plugging in the device before the charger has any power?[2]
3. Some authorities forbid the wearing of open-backed footwear on Shabbos in the street. Is Yom Kipur the same, stricter, more lenient?[3]
4. The Shaagas Aryeh rules not to carry a Lulav on Yom Tov only for the נענועים. What is the basis for the prevailing practice – to carry the Lulav to Shul only for the נענועים?[4]
5. A customer at an Esrog store mishandled and damaged an expensive Esrog. Is he liable for the retail price?[5]
6. Why is the Ashkenaz nusach for Tachanun incorporated into the Chabad Selichos, despite that we have a different recital at Tachanun?[6]
7. Revisiting the brocho for Granola bars.[7] (Also: re. Pas Akum).
8. Feedback on the difference between the brocho before Shema and גאל ישראל:
9. Is the change to עושה השלום followed in bentching or only in Davening?[8]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] ראה לקו”ש חל”ד ע’ 330.

[2] ראה שמירת שבת כהלכתה פי”ג סכ”ח [סל”ד]. וע”ש פ”א הע’ עד [פז]. וש”נ לשו”ת הר צבי או”ח סי’ קלו שבבישול בכה”ג חושש לאיסור מה”ת. דין אחד מביא המים ואחד מביא האש – בשוע”ר סי’ רנג סכ”ז.

[3] ראה שוע”ר סי’ שא סי”ב; פסקי תשובות שם סעיף כד.

[4] שאגת ארי’ סו”ס קח, והוא חולק על הראבי”ה שהתיר ההוצאה, וכן פסק בשוע”ר סי’ תקפט ס”ב. לקו”ש יט ע’ 254 (מעלת חידושי תורה). שם חכ”ט ע’ 121 (להרמב”ם איסור דרבנן הוא איסור גברא; בתניא משמע שהוא איסור חפצא); תו”מ תשנ”ב ח”ב ע’ 254 (שישראל מוסיפים בתורה מצד שרשם בעצמותו ית’).

[5] פרי מגדים סי’ תרנו מ”ז א; פסקי תשובות שם ד [ו]; פתחי חושן הל’ גניבה פ”ה הע’ נג בסופה.

[6] ראה שוע”ר סי’ קלא ס”ב. ספר המנהגים-חב”ד ע’ 55.

[7] ראה ערכו בס’ שערי הברכה פכ”ג.

[8]  תורת מנחם תשד”מ ח”א ע’ 28.