Shofar with a Crack or a Hole?

Anash.org feature: Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas including a crack in a shofar, sharing a vort between aliyos, and replacing yahrtzeit plaques with a digital board.

The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:

1. I traveled from London to spend Shabbos in Yerushalayim. A friend asked me to take a package for someone in Yerushalayim. The recipient lives near the Shul where I will be davening on Shabbos morning. May I bring the package for the recipient at the same time? Would it make a difference if the package contains food? 1
2. Will the Eruv Tavshilin permit me to transport clothes on Friday 2nd day of Yomtov for use on Friday night? 2
3. To recite the 13 Midos Rachamim, the presence of a Minyan is needed. What if some of them aren’t responding? 3
4. As Baal Korei and Gabbai, I sometimes need to find out the name for the next Aliya. Is it imperative that I listen thru the Brochos before and after each Aliya? 4
5. For the Rabbi to say a short explanation between Aliyos, is that okay? 5
6. My Shofar has a tiny crack along the grain. Is it kosher/repairable? 6
7. What if the Shofar has a hole? 7
8. Our Shul’s foyer has memorial plaques that date back several decades. The management wish to do away with these plaques and include all the names in a digital system where the names will be shown on a suitable screen. May they do so? 8

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

1 השאלה: טירחא שלא לצורך היום. אסור לתת מתנה בשוי”ט, לולא מאכל (שוע”ר סי’ שו סט”ו). בס’ ארחות שבת (פכ”ב ס”נ) מתיר לתת פרסים לילדים בשבת, דהוי לצורך מצוה. והביא ראי’ מדין לולב. והתעלם משוע”ר שם סי”ז. אך שם ( הע’ ס ) העיר מהא דהתירו נתינת תפילין ביו”ט. וצ”ע. ואם יש בחבילה גם דבר מאכל, באנו לדין ריבוי בשיעורים (שוע”ר סי’ תקג ס”ד). ואם מועיל לגבי מלאכה, כל שכן דמועיל לגבי טירחא. אלא שי”א דלא הוי ריבוי בשיעורין כי אם כאשר שייך ליהנות היום מכל פריט שבחבילה (ראה ‘יו”ט כהלכתו’ פי”ג הע’ 100 . (

2 בשוע”ר סי’ תקג ס”ג אוסר לגלול הס”ת מיו”ט לחבירו ולא לשבת, אפילו אם הניח ע”ת. אלא דהתם מצי לגלול הס”ת בשבת, משא”כ ההבאה דרך רה”ר (דברי שלום שם סוף הע’ יז). ובס’ עירוב תבשילין הערוך (סי’ ג סט”ז) מביא משו”ת חשב האפוד (ח”ב סי’ סה) להקל. וראה גם פסקי תשובות (סי’ תקכח ס”ד).

3 בשו”ע או”ח סי’ תקס”ה ס”ה כתב די”ג מדות הרחמים הן “דבר שבקדושה”, ולכך אין נאמרות ביחיד. בפרי מגדים (סי’ נה א”א סק”ח) נסתפק לגבי מנין לקריאת התורה, דאי משום “דבר שבקדושה”, יש לצרף גם הישן. וא”כ יש לצרף הישן גם לגבי י”ג מדה”ר.

4 יסוד השאלה היא שיטת ה’משאת בנימין’ (סי’ סב) הנידונית בארוכה בשו”ת צמח צדק (או”ח סי’ לה), שברכות העולה הן לאפוקי הבעל-קורא בחיוב ברכתו ]לכל’ ז’ העליות[. הנה: א) בכל אופן, מופרך לגמרי שהעומדים ליד הבימה ישוחחו בעת ברכת העולה!!! ב) ה’צמח צדק’ (שם סוף אות ה) אינו מסיק כהמשאת בנימין, אלא דהוי כשנים הקוראים ביחד – אחד בלחש ואחד בקול, שהקורא בלחש רשאי לברך לפני’ ואחרי’.

5

6 ראה שוע”ר סי’ תקפו ס”ח.

7 בשו”ע או”ח שם ס”ז מכשיר שופר שניקב. והרמ”א שם מחמיר לכתחילה. אבל היינו כשנשתנה הקול עקב הנקב (משנ”ב שם ס”ק כח).

8 רכישת חפץ ולנדבו לבית הכנסת לזכר המנדב והדומה, מוזכר הוא בזכרי’ ו, יד, ובמשנה מדות סוף פ”ג. וברמ”א יו”ד סי’ רמט סי”ג כ’ שרשאי לכתוב עליו שמו. וראה גם משנה ברורה סוף סי’ קנד.

ונראה שרשאים הגבאים להעביר השלטים – שהם משנים רבות (ראה בתוי”ט למשנה שם, שהאנשים שרצו “זכרון בהיכל ה'” היו מנדבים עלים של זהב, והכהנים היו תולים עלים הללו על הגפן של זהב שבאולם. וכתב התוי”ט שכאשר נחוצים היו הגבאים לכסף לצורך שיפוץ בית ה’, היו לוקחים מהעלים הללו ומוכרים). וכל שכן בנדו”ד, שהם מעבירים השמות ללוח דיגיטלי.

רק זאת אציע שפרטי השמות שעל השלטים יהיו ניתנים לחיפוש לכל מבקר בבית הכנסת ]בימות החול![, כך שהמבקר לביכ”נ שהתפללו אבותיו יוכל להראות לבניו איפה שמות פאר אבותיו נשמרו.