A newly revealed portrait of the Tzemach Tzedek has Chabad scholars debating which of the numerous paintings published over the decades is closest to the original.
By Anash.org reporter
Photo: Kfar Chabad Magazine
A newly revealed portrait of the Tzemach Tzedek has sparked a debate between Chabad scholars as to its originality and authenticity.
The original painting of the Tzemach Tzedek was painted by a non-Jewish painter towards the end of the Tzemach Tzedek’s life. The painter came to see the Tzemach Tzedek on Shabbos, as he was saying a ma’amar dressed in his white Shabbos garments, and then went back home to paint what would be the only portrait of the third Chabad Rebbe.
In the centuries since the painter created that first portrait, various copies were made of the painting, each changing different details. The most well-known edition is the one published by Kehos in 5713, in which they corrected a number of mistakes made by the non-Jewish painter due to his unfamiliarity with halacha.
In 5751, Rabbi Sholom Ber Levine, chief librarian at the Central Chabad Library, discovered an oil painting in a home in Moscow while on a visit there trying to redeem the stolen seforim of the Rebbeim. After extensive deliberation, he determined that the picture was the original one, upon which all other paintings were based.
This week, thirty years later, another, unknown portrait of the Tzemach Tzedek was published. It was purchased by a Israeli Lubavitcher from a descendant of the Tzemach Tzedek. The family of the original owner believed that this was the original painting, painted during the Tzemach Tzedek’s life.
Rabbi Yechiel Ofener, the one who purchased the painting, wished to prove that it was the original one based on various details which he said proved its authenticity.
Rabbi Berel Levine, however, responded that there were two conclusive proofs that showed that the newly discovered painting was only made after the Tzemach Tzedek’s passing. Firstly, the caption said zecher tzadik l’vracha, and more importantly, in the actual painting itself, the sefer on the Tzemach Tzedek’s lap is titled “Tzemach Tzedek”, a name which was given to the Rebbe’s seforim only three years after his passing.
In a conversation with Anash.org, Rabbi Levine said that after examining the portrait, he still remains convinced that the Moscow painting is the original.
“I suspect that what really pushed him to conclude that this new painting is more original was the sensation and excitement of finding something new,” he said.
תחקיר מאת הרב דוד אופנר:
הציור המקורי של תואר פני הוד כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’ צויר בידי צייר נכרי שלא בידיעתו, בערוב ימיו בעלמא דין.
תמונה זו הוזכרה ע”י הרבי בשבת פרשת וישב תש”נ, ובשיחת י’ כסלו תשד”מ מקשר הרבי את תמונות רבותינו עם מארז”ל: ‘יהא רואה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו’ (ירושלמי שבת א’ ע”ב).
•
לפני מספר שנים נחשפה במוסקבה תמונה מרהיבה ביופיה, מצוירת בשמן, של דמות כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’ (להלן: ציור מוסקבה). הרב שד”ב לוין, מנהל ספריית אגודת חסידי חב”ד, כתב סקירה על תמונה זו וכן על שאר תמונות הצ”צ הידועות, בספר ‘מבית הגנזים’ (עמ’ רנ”ז-רס”ב).
באותה סקירה כותב הרשד”ב לוין כי התמונה המפורסמת של ה’צמח צדק’ צוירה על פי ציור מוסקבה. אותו צייר ניסה לחקות את הציור המקורי (ולאו דווקא בהצלחה) והדפיסה ופרסמה ברבים, בשנת תרמ”ז.
ציור מוסקבה היה תלוי בבית האדמו”ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט (בעל ה’מגן אבות’), נכד כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’. וממנו הגיע לידי נינו, מר ליב גינזבורג, המתגורר במוסקבה.
הרשד”ב לוין מציין כי “היא בוודאי מקורית לגבי התמונה הרגילה. היא נראית ישנה (כמאה שנה ויותר; אצלו רשום שזה משנת תרמ”ט, אך אינו בטוח בזה) צבעונית וברורה ביותר. בארון שלידו מונחים ביכלאך שהכרתים לפי הכריכה, היינו שמציור הביכלאך הכרתי שהביכלאך נמצאים בספריה אצלנו”.
ואולם למרות שהאיש שבידו נמצא הציור נוקב בשנת תרמ”ט (כ 20- שנה לאחר הסתלקות ה’צמח צדק’), כתב הרשד”ב לוין שנראה כי הציור נוצר עוד קודם לכן, שכן: א, התמונה המפורסמת שבידינו (שנראה שעובדה ע”י צייר עפ”י הציור הזה) נדפסה כבר בשנת תרמ”ז. ב, ע”פ המסופר בכמה מקומות נעשה הציור הזה (או כעין זה) בחייו של אדמו”ר ה’צמח צדק’.
בהמשך מביא הרשד”ב לוין עוד טיעונים המחזקים את ההסתברות שציור מוסקבה הוא הציור המקורי שצויר בחיי אדמו”ר הצ”צ בערוב ימיו.
•
הציור (המצויר בפחם בגודל 50X35 ס”מ) המתפרסם כאן, הוא מאוסף ר’ יחיאל אופנר, שקנהו מעזבון נכדת הינדא גורביץ (: היא נינת כ”ק אדמו”ר האמצעי המופיעה ב’ספר הצאצאים’ עמ’ 170). ובמסורת משפחתה שצויר בחיי ה’צמח צדק’.
תעתיק ציור זה היה למראה עיני הרשד”ב לוין שהעיר על כך: ברור שמסורת זו, שלפיה הציור צויר בחיי ה’צמח צדק’, אינה נכונה. שכן בכיתוב המופיע בתחתית הציור נאמר: “הא לכם תמונה אמיתית של אדמ”ור הרב הצדיק ר’ מנחם מענדיל זצל מליבאוויץ”.
עצם הופעת התואר “זצ”ל” כמו גם העובדה שהשם המופיע על שדרת כריכת הספר המונח בידו הוא “צמח צדק” – מוכיח שצויר לכל המוקדם כחמש שנים אחר הסתלקות ה’צמח צדק’, שנת תרל”א, בה הודפס לראשונה הספר ‘צמח צדק’.
הרשד”ב לוין מעריך כי ככל הנראה ציור זה הועתק מציור מוסקבה על-ידי צייר שצייר כמה ציורים ואף שינה בפרטים מתבקשים שונים לפי הערות החסידים, כמו צורת החזקת הספר, וכן הבגד העליון באופן ששפתו הימנית מונחת על זו השמאלית. ואולי הוא גם צייר את התמונה שהדפס ממנה ניתן במתנה לכ”ק אדמו”ר הריי”צ מהרבנית רבקה, שעליו העידה “אשר תמונה זו מתאימה יותר משארי התמונות” (מבית הגנזים (שם) ציור ג). בכמה מאפיינים אכן יש דמיון ביניהם, והמסורת הנ”ל שציור זה צויר בחיי ה’צמח צדק’ היא כפי הנראה מפני שהועתק מהציור שצויר בחייו. בזאת גם ניתן להבין את פשר הכיתוב המופיע בתחתית הציור: “הא לכם תמונה אמיתית”.
•
כאמור, לדברי הרשד”ב לוין קיימת הסתברות שציור מוסקבה הוא הציור הראשוני שצויר בחיי ה’צמח צדק’.
ואולם ב’רשימת היומן’ עמ’ רמ”ז נכתב (בתרגום ללה”ק עם פענוחים): אדמו”ר מהר”ש נ”ע, בשנת תר”ו או תר”ז נכנס אל הצ”צ … נגש אדמו”ר מהר”ש אל [ה]שאפע [ארון, שבו היו מונחים] הכתבי יד –הספרים וגם הכתבים הי’ עומדים בפאליצעס [אצטבאות, ומכוסים] עם פארהנגען [וילונות] (ולא בארגזים עם דלתות), צידד המסך הצידה, וימנה את ספרי הכתב’ים. היו שם הרבה [כרכים כתבי יד,] שלושים וכו’. ע”כ.
וכשמעיינים בכל תמונות הצ”צ שפורסמו עד עתה (‘מבית הגנזים’ שם) לא מופיע וילון זה על ארון הספרים, לבד מתמונה אחת (ציור ה) שבה מופיע וילון פתוח משני צדי הארון. אין שום סיבה להניח שהצייר שניסה לחקות את הציור שלפניו יוסיף וילון ליד ארון הספרים אם לא ראה אותו במו עיניו. מלבד זאת, מופיעים בציור זה כ 27- ספרים ובחלק המכוסה בווילון יש מקום של עוד מספר ספרים. בסך הכל, כ 30- ספרים.
שני פרטים אלו תואמים את הכתוב ב’רשימת היומן’. לעומת זאת, דווקא על הספרים המופיעים בציור מוסקבה, מעיד הרשד”ב לוין כי הוא מכיר ביכלאך אלו וכי הם נמצאים בספריית הרבי.
המורם מכל זה: בכל אחד משני הציורים יש פרט אותנטי שאין בחברו. מסתבר שהצד השווה שבהם הוא ששניהם הועתקו מציור אחר שהוא. הציור שצויר בחיי כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’ או מהעתקו, ועדיין לא ידוע לנו מה עלה בגורלו.
זאת ועוד: מתוך ציור מוסקבה עצמו ניתן להוכיח שהוא העתק מציור שקדם לו, שכן בציור מוסקבה תחתית מסגרת המשקפיים היא המונחת על כריכת הספר. ולמרות זאת הידית כלפי מעלה, באופן בלתי מציאותי.
נראה אפוא שבפרט זה בוודאי לא דייק הצייר. אכן בציור שלפנינו – המשקפיים אינן מונחות על הספר אלא מוחזקות בין אצבעות ידיו הקדושות של ה’צמח צדק’, כשמרכז הזגוגית כלפי מטה והידית כלפי מעלה, ומסתבר שכך היה גם בציור שממנו הועתק ציור מוסקבה.
אם כנים הדברים, ניתן לקבל את אשר היה רשום אצל יורשי ציור מוסקבה שהוא משנת תרמ”ט, ואין צורך להקדימו. ולא ימלט כי הציור שלפנינו הוא הציור הקדום הידוע עד כה.
על אף שכאמור יש תמונה שבה מופיעה וילון על ארון הספרים כמובא ב’רשימת היומן’, הרשד”ב לוין מערער על הקביעה שציור מוסקבה אינו הציור המקורי ומעיר על כך: הציור הוא בוודאי משנותיו האחרונות של אדמו”ר הצ”צ, ולא מימי חורפו שעליהם מדובר ב’רשימת היומן’; בשריפה הגדולה שהתרחשה בשנת תרי”ז-ח נשרפו עשרות מכתבי היד, ומן הסתם נשרף אז גם הווילון. וזאת אף ששרדו הרבה כתבי יד מהשנים שלפני השריפה.
כמו”כ לדבריו ניתן לומר שבציור מוסקבה ידית המשקפיים עולה קצת ע”ג אצבעות ידיו הקדושות של כ”ק אדמו”ר הצ”צ, ולא ניכר בזה חוסר דיוק בציור. והאמת תורה דרכה.
*תגלית דרמטית בהיסטריה של חסידות חב״ד.*
לאחרונה נחשף על ידי ר’ יחיאל אופנר, ציור מקורי ככל הנראה הקדום והעתיק ביותר, מדהים ביופיו כבן- 130 שנה של הוד כ”ק אדמו”ר הצמח צדק.
ציור זה עבר בירושה בענף ממשפחת הצמח צדק והיה שמור במשך שנים רבות בעזבונה של גב’ הינדה גורביץ ז”ל שעלתה עם זה ארצה בשנת 1905 במסגרת “החלוצים”.
בנוסף להיותה של הינדא גורביץ נינת כ”ק אדמו”ר האמצעי, 2 מאחי אמה התחתנו עם 2 מבני הצמח צדק, דודתה (אחות אמא) הייתה כלתו של הצמח צדק. אשת הרה”ק ר’ ישראל נח מניעז’ין, ואח אמה הרב לוי יצחק זלמנוביץ התחתן עם בת הצ”צ דבורה לאה (כידוע בניו הנשואים של הצ”צ התגוררו עימו בביתו בליובאוויטש)
אחותה של גב’ הינדה הייתה מרים שיינקין אשת מר מנחם שיינקין שהיה פעיל עלייה בכיר, ומראשי תנועת הציונות אשר על שמו נקרא הרחוב הידוע בתל אביב, רחוב שיינקין.
ככל הנראה אחותה עודדה אותה לעלות ארצה יחד עמה ועם בני משפחתה.
מענין לראות כי ציור נדיר זה נושא את הכיתוב *”הא לכם תמונה אמיתית של אדמו”ר הרב הצדיק ר’ מנחם מענדיל זצ”ל מליבאוויץ’ “* .
מסגנון ניסוח יחודי זה ניתן להבין שהצייר מבקש להדגיש ולהבהיר שדווקא ציור זה הוא הכי נכון ומדוייק מכל שאר הציורים שהתפרסמו גם הם באותה תקופה .
מסופר שהצמח צדק ראה את הציור הראשון והעיר שהצייר טעה בכמה דברים:
א) הצייר הגוי צייר את בגדו העליון של הצ”צ באופן ששפתו השמאלית מונחת על זו הימנית – כפי שנוהגים אינם יהודים, שכן אצל היהודים, להבדיל, מקפידים להיפך, שצד ימין של הבגד העליון מונח וגובר על צדו השמאלי.
ב) בתמונה נראה הצ”צ מחזיק ספר. אך בעוד וספרי-קודש נכתבים ונקראים מימין לשמאל, וכך הם נפתחים – מימין, הרי שהצייר הגוי צייר את הספר כאילו זהו אחד מספרי הגויים, להבדיל, הנפתחים משמאל.
ולכן אפשר לשער שהכוונה בעדות הכתובה על “תמונה אמיתית” כלומר תמונה שכך ראוי באמת לצייר איש צדיק כמו הצמח צדק עם תיקונים של בגד לבוש ימין על שמאל וכן ספר הנפתח מימין לשמאל משא”כ בציור הראשון שהתפרסם אף הוא באותה תקופה.
קל להבחין שחלק מהאותיות נכתבו ב”כתב אדמו”ר הזקן” וניתן להסיק מכך שהכותב (שכנראה אינו הצייר) הינו חסיד ירא שמים שדבריו נאמנים.
לפי סברתו של הספרן הראשי מנהל ספריית הרבי הרשד”ב לוין כנראה זהו אותו צייר שצייר את תמונת הצ”צ שהרבנית רבקה (שאף היא הייתה כלתו של הצ”צ) נתנה במתנה לנכדה כ”ק אדמו”ר הריי”צ.
חשוב מאוד לדעת שציור זה היה בחזקתם של אנשים שעוד זכו להכיר את כ”ק אדמו”ר הצמח צדק ובני משפחתו ולכן ייקרו ושמרו עליו כבבת עיניהם במשך דורות ואף העלהו עימם ארצה וכבר אז דאגו למסגרו ולשומרו מכל משמר.
כאמור ציור מקורי זה נשמר בחיק המשפחה למעלה מ 120 שנה ולפי גרסה העוברת במסורת המשפחתית מקובל שציור זה צויר עוד בימי חייו של הצמח צדק (אך פרט זה אינו בטוח).