Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas. Rabbi Raskin discusses the following issues in this week’s episode:

1. How did Noach bring his Korbanos from Mount Ararat to Yerusholayim?[1]
2. Before going to sleep, I switch my daytime Tallis-Koton for a nighttime one. How do I prevent this garment from becoming a night-garment, which is exempt of Tzitzis?[2]
3. I’m at a farbrengen on Shabbos afternoon, and my child – who’s already the age of Chinuch – says that he can’t eat because he hasn’t yet heard kiddush. May I make Kiddush for him now?[3]
4. Someone placed pizza into my pop-up toaster. Assuming the toaster cannot be koshered, may I use it at all (since we’re not allowed to bake milchig bread)?[4]
5. When washing for bread, should we rub our hands together whilst reciting the brocho?[5]
6. Based upon the recent discussion that Chabad doesn’t do Hoisofois since the brochos are really said for the Baal Korei – should I, as a Baal Korei, refrain from answering ברוך הוא ובורך שמו to the brochos of those called to the Torah?[6]
7. In Tehillim #66 we have הריעו לאלקים כל הארץ, in #100: הריעו לה’ כל הארץ. Why the difference?[7]
8. I daven Shacharis at a 6:30 minyan. What if I’m the 10th man and I must leave by 7:15, but the minyan still isn’t done with the Kaddeishim after שיר של יום, קוה and עלינו?[8]
9. Should one put coins in Tzedoko before Maariv?[9]

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] שהמזבח של נח הי’ בהר המורי’ – תיב”ע בראשית ח, כ; רמב”ם ביהב”ח רפ”ב. לא ידענו על מסע בעגלות כי אם כששלחן פרעה. [ברד”ק: עגלה, בגלל שהיו עגולים. ותמוה שלא קישר עם הגלגלים]. אליעזר נסע עם גמלים, וכן יעקב, ובני יעקב נסעו עם חמורים. בצאת נח מן התיבה חיפש ארץ נושבת, לכן נסע לא”י – שלא הושחת במבול. אלא שלפי זה, בניית המזבח לא היתה תיכף ליציאתם מן התיבה. ברד”ק הביא שתי הסברות.
[2] בפסקי דינים של הצמח צדק (ג, ב) מצריך בגד שהוא מיוחד ליום ולילה. ובפסקי תשובות (סי’ כא:ה) מביא שיש מקילים בזה. עוד שם, ששימוש לפרקים ביום, די בזה.
[3] בס’ שמירת שבת כהלכתה (ח”ב סי’ נ ס”ו) מתיר הדבר.
[4] הדין – ביו”ד סי’ צז ס”א. נראה ששתי פרוסות לחם הוי דבר מועט לענין זה, שנאכלים בסעודה אחת.
[5] כך הבאנו בקצור שו”ע סי’ מט בהע’ ב, ע”פ לקוטי דבורים ח”ג ע’ 896. וראה דברינו ב’סדור רבנו הזקן’ בדיני פדיון הבן הע’ 26.
[6] כך.
[7] ראה מבוא לס’ ישמיע כל תהלתו, מאמר א’..
[8] איסור יציאה באמצע, ברמ”א סי’ נה ס”ב; שוע”ר שם. והיינו באמצע יחידה שעלי’ נאמר “יצאו מקצתן . . גומר”. אבל לא ל’יחידות’ נוספות. כמ”ש במשנ”ב (שם ס”ק יב) שהמצטרף ל’ברכו’ אינו מחוייב לישאר לחזרת הש”ץ. שו”ת שבט הלוי (ח”ד סי’ ז) ס”ל שנשארת השראת השכינה גם כשיצאו מקצתן, ולכך גומרין. ואיסור עזיבה הוא בגלל המשך התפלה. [וזה דלא כהמשנ”ב הנ”ל]. ואילו מהנו”ב (שהביא שם) משמע שזה שיצאו מקצתן גומר היינו לפי שאין החסרון עשרה מונעת השראת השכינה. [נפק”מ בהתחילו בפחות מי’].
[9] ראה ההערה בלקו”ש חי”ד ע’ 282; ס’ בחדרי תורתך ח”ג ע’ 114 ואילך; שלחן מנחם ח”ה ע’ קכ ואילך.