Placing a Travel Bag With Tefillin on the Floor?

Anash.org feature: Dayan Levi Yitzchok Raskin, Rov of Anash in London, explores interesting Torah questions and halachic dilemmas including items forgotten in camp, mezuzah on a L-shaped doorway, putting a travel bag with tefillin on the floor, and saying Veyiten Lecha with a partner.

The following issues are discussed by Rabbi Raskin in this week’s episode:

1. In this week’s Rambam we learned about the obligation [or not] to return an object that was knowingly cast away by it’s owner. At the end of our day camp, we have lots of good stuff, left by the kids. May we use them for another purpose?[1]
2. Someone poured מים אחרונים on his fingers from a bottle of water. May we drink the remaining water?[2]
3. Is an L-shaped doorway required to have a Mezuzah?[3]
4. I have Tefillin in my travel bag; may I place the bag on the floor?[4]
5. On Friday night we had company, including a non-Jewish girl. I mentioned that I had forgotten to place the kugel in the oven. She did so on her own accord. May we eat it?[5]
6. Is there any objection to wrapping one’s gartel around the Talis?[6]
7. What is the earliest source for reciting כגוונא on the eve of Shabbos?[7]
8. Why is there no formal mention of Eliyohu haNovi in our Motzei Shabbos schedule?[8]
9. Is there a source that ויתן לך should be recited with two or more sharing a Sidur?[9]
10. Feedback on reciting ויתן לך standing or seated:[10]
11. Organ donation:
12. Name written on a cake with little candies, re. eating on Shabbos:

To listen to Panorama of Halacha on a podcast, click here.

[1] בחו”מ סי’ רסא ס”ד הובאה דעת הרמב”ם – שהרואה אסור לו לקחתו לעצמו. ברמ”א שם התיר הדבר. אבל, לילדים אין הכח להפקיר החפצים שבידיהם. לאידך, בזה”ז אנו מקילים בחפצים של “יהא מונח”, מכיון שאפשר לקנות תחליפים בקל. וע”ע שו”ת אגרות משה חו”מ ח”ב סי’ מה; שו”ת חשב האפוד ח”ב סי’ יא; פתחי חושן דיני אבידה פ”ז הע’ י.
[2] בס’ מנהג ישראל תורה סי’ קפא ס”ב הביא שיש מקפידים גם בכלי שנוטלים ממנו, ומסיק שהמהרש”ל לא הקפיד על זה. וראה ‘היום יום’ ה’ כסלו – להעביר הליחות גם על השפתיים. בכה”ח (סי’ קפא סוסק”א) שולל זאת – מפני רו”ר. וראה פס”ת שם סק”ז.
[3] ראה ס’ שכל טוב סי’ רפז אות יג.
[4] ראה פסקי תשובות סי’ מ אות ו.
[5] ראה שוע”ר סי’ רנג סכ”ה שכשהחזיר ע”י נכרי תבשיל הראוי לאכילה, אין לאסור.
[6] ראה נתיבים בשדה השליחות ח”א סימן ג.
[7] שמועה מהבעש”ט, הובאה בס’ מנהג אבותינו בידינו (שבת\שונות ע’ פו).
[8] אע”פ שהדבר מוזכר בטור וברמ”א או”ח סו”ס רצה.
[9]  בס’ מנהג ישראל תורה סי’ רצה הבין שיכולים להיות אחד יושב נוכח חבירו. אבל בכמה שיחות (הובאו ב’לקט’ שבהע’ הבאה) נאמר שנהגו לומר ‘ויתן לך’ עם עוד אחד, באופן כשהשנים קוראים מתוך סידור אחד.
[10] ב’לקט הליכות ומנהגי ש”ק’ (זעליגסאן, פ”י) מובא שכשחל מוצאי יו”ט במוצ”ש, כ”ק אדמו”ר זי”ע “אמר ‘ויתן לך’ בישבו במקום ההתוועדות עד אחד מהמשב”קים שעמד מן הצד”. אבל רצו”פ תמונה שאומר ‘ויתן לך’ מעומד. אבל במהדורת תשפ”ד תוקן.
הערת ר’ מאיר שי’ פייפ: מ”ש בשם הג”ר אברהם הערש ע”ה, שאין האוכל מתעכל ולכן יכל הרבי לברך אחר כמה שעות – דומה לזה (וגעשמאקער) שמעתי מהג”ר שנ”ז לאבקאווסקי שי’, דאיתא בחסידות (תו”א יב,ג. דרמ”צ ו,ב) שכשמאיר כוחות הפנימיים, כמו “בטרדת המחשבה”, אזי כחות החיצוניים כגון כח המעכל אינו מאיר. וא”כ הרבי שאינו מניח שכלו לבטלה כלל (ועכ”פ הרבי יודע בעצמו מתי זה) אין המאכל מתעכל.