א. יש שכתבו ששיטת כ”ק אדה”ז היא שזמן עלוה”ש הוא כשהשמש 16.9° (דהיינו 72 דקות קודם נץ החמה האמיתי בירושלים). אך קשה לי על האומרים שדעת אדמוה”ז היא דבין להקל ובין להחמיר שיעור ד’ מיל הוא 72 דקות ותו לא. שהרי כתב רבינו בהלכות פסח (תנט, י) בזה”ל:”שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים… ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה… ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה (=כ”ד
דקות) ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה (=ח”י דקות) אם אין שם הפסד מרובה”.
הרי שמצד אחד סובר כ”ק שהעיקר להלכה ולמעשה באיסור כרת (אכילת חמץ) ומצוות עשה (אכילת מצה) שהילוך מיל הוא 24 דקות (שהיא קולא לגבי שיטה שהילוך מיל הוא 18 דקות), ומצד השני בזמן עלוה”ש שזהו להחמיר לענין סוף זמן ק”ש של ערבית, סובר שזמנו לפי חשבון של 18 דקות?!
ועוד, דלא נראה כלל לומר שכ”ק יסבור שלג’ רבעי מיל הראשונות לאחר השקיעה מחשבים הילוך המיל להיות 24 דקות, אבל בג’ מיל ורביע הנותרות מחשבים הילוך המיל להיות 18 דקות!
ומה שהכריחו לומר כן היא משום שכתב בסידור בדיני ספירת העומר לענין הספירה ולענין התחלת התענית בי”ז בתמוז לדעתי אינה ראי’, שבב’ ענינים אלו (ספירה ותענית) יש סברא ללכת לקולא:
בספירת העומר: יש ספק ספיקא, ספק א’ אם עלוה”ש הוא 72 דקות או 96 דקות, וספק הב’ אם ההלכה כמאן דאמר שאפשר לברך גם ביום. ובתענית: הרי היא דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המקיל.
[על דרך זה מצינו בהלכות ברכת המזון (קפד, ג) ששם נוגע לחומרת ברכה לבטלה מחמיר כפי השיעור של 72 דקות, ולגבי נסיעה בערב שבת (בסימן רמט ס”ג) שזה דרבנן מקיל לחשב שיעור מיל של 24 דקות.]
ב. לאידך גיסא יש לכאורה סתירה ברמב”ם עצמו בפירוש המשנה, וכמ”ש המג”א סי’ פ”ט סק”ב כתב וז”ל: “משעלה עמוד השחר היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה [הרמב”ם] ר”ל קודם הנץ החמה דאמרי’ מע”ה עד הנץ החמה ה’ מילין בפ”ט דפסחים, ומ”מ צ”ע על הרמב”ם דהא הוא בעצמו פ”ג דפסחים משנה ב’ כתב התיו”ט בשמו דשיעור מיל הוי ב’ חומשי שעה. וא”כ ה’ מילין הוי ב’ שעות, ולמה כתב שעה וחומש כו'”. עכ”ל.
ונראה לתרץ שיטת הרמב”ם דאיתא שם בגמ’ (פסחים דף צ”ד ע”א) רבי יהודה אומר כו’ מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין. עכ”ל. ועולא סבירא לי’ שם שיש ה’ מילין בין ע”ה לנ”ה וה’ מילין בין שקיע”ה לצאה”כ.
והנה תחילת הלילה להלכה, הוא אחרי הילוך ג’ רביע מיל ועוד מ”ט אמות (ע”פ הגמ’ שבת דף ל”ה ע”א), וא”כ הפירוש לדברי ר’ יהודה במ”ש “משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין” לא קאי על תחילת הלילה ההלכתי – צאת ג’ כוכבים בינונים (דהא הלילה ההלכתי כבר התחיל), אלא על תחילת לילה שאין שמץ של אור ברקיע – דהיינו צאת כל הכוכבים, וא”כ גם כשאמר ר’ יהודה ד’ מילין (ועולא ה’ מילין) מעלות השחר, לא קאי על תחילת היום ההלכתי אלא על תחילת ביאת האור, דמאי אולמי’ האי מהאי?
וא”כ כותב הרמב”ם, שתחילת היום ההלכתי הוא שעה וחומש קודם הנץ החמה, שכך קיבל מרבותיו כמו שקיבל שזמן משיכיר הוא שיעור שעה (או עישור שעה) קודם הנץ (הלכות ק”ש פ”א הי”א), וגם קיבל שזמן שכלה רגל מן השוק הוא לא פחות מחצי שעה (הלכות חנוכה פ”ד ה”ה), דאין להם מקור מהש”ס.
ג. וכל זה הוא כפי מה שהבינו רוב האחרונים בדעת הרמב”ם בפירוש המשנה בברכות שם, שהוא ז”ל מיירי בא”י, כמו שמוכח במג”א (הנ”ל) שמשמע שם שהרמב”ם הוציא שיעור זה מגמרא פסחים (צד, א) הנאמר על אופק א”י בניסן ותשרי.
אמנם אין זה פשוט כלל. שהלא הרמב”ם ממשיך שם: “וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד אשר די עלותם מן הארץ אחד וחמישים מיל כמו שהתבאר בחכמת הלמודית”. ומזה מוכח שהרמב”ם סובר שהנשף הוא 19° או 20°, כמו שביאר בספר ‘אילם’ (חלק גבורות ה’, מדריגה לב).
(שיטת ה’ספר אילם’ בעצמו היא שגובה הקיטורים 44 מיל ושיעורו רק 18°, והתוספות יו”ט (ריש ברכות ד”ה עמוד השחר) הביאו.)
ומכל זה מוכח שאלו ה-72 דקות (שכתב הרמב”ם) נאמרו על קו המשוה, כי אצל הקו המשוה בימים השווים הנה 72 דקות לפני שהשמש מגיעה אל 90°, השמש עומדת על 18°. אבל בירושלים 72 דקות יצא פחות מן 17°!
אך מה שקשה על זה הוא, שהרמב”ם סובר 19° או 20° (לפי ספר אילם) ולא 18°! אלא שי״ל שמדבר כאן בנץ החמה ההלכתי, דס״ל להרמב”ם שהוא כשהשמש 91° (זה לערך וקרוב ל0.833° הנץ החמה בגובה פני הים) .
וכעין שיטה זו (בנץ ובשקיעת החמה) כתב ה’אבן עזרא’ (בראשית שיטה אחרת – הקדמה ד’), וז”ל: “וטעם בין השמשות רגע היות נקודת עגולת השמש כנגד שטח הארץ כנגד היושב. אז חצי עגולת השמש למעלה וחציה האחר למטה כנגד האדם”. דהיינו דס״ל שבין השמשות מתחיל בהיות ״עגולת השמש כנגד שטח הארץ״ דהיינו ב0.8333°, ומפרש שלגבי האדם (היושב בשטח הארץ ומביט את השמש באותה שעה) נראה לו כאילו חצי עגולה השמש למעלה מהארץ וחציה למטה).

בסדר הכנסת שבת כתב כשמבאר זמן בין השמשות של ¾ מיל “בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ”ד במעת לעת והן י”ח מינוטין) אחר השקיעה האמתית”.
באמת אינו מוכרח שם שסובר שעלוה”ש הוא 72 דקות דהא סתם לן ולא כתב באיזה שנה מדובר.
ומה שלא דייק בין 1° ל0.833318° הוא כעין מה שכתב בהלכות קידוש החודש שירושלים היא 32 מעלות לצפון העולם ולא דייק לומר שהיא 31.8.